צהריים טובים חברות.
היום צפוי לנו ביקור מיוחד ולא שגרתי בכלל.
מינה גרונר, חברתנו הותיקה, תארח אותנו בפתח תקווה, ותכיר לנו עשייה קהילתית מרשימה ומרגשת במיוחד, כזו שנעשית מתוך הלב ובעשר אצבעות אישיות ויוזמתיות שלה. 
תהנו!

נקודת פתיחה:
חברות יקרות, ברוכות הבאות לפתח תקווה, 'המושבה הראשונה', שהוקמה על ידי 3 מייסדים חרדיים מירושלים, וכיום אחת מחמשת הערים הגדולות. גם משפחתי הייתה פה לפני יותר מ- 100 שנה.
אני מינה גרונר, מרכזת פעילות נשים חרדיות בעיר כ-8 שנים.
גדלתי במשפחה פתח תקוואית שורשית שתרמה לחינוך הטהור בעיר. כבת לאבא מחנך [ומנהל], ואחות לאחיות שכולן מורות. אני ב"ה אישה, אמא, וסבתא לנכדים , שנרווה מהם נחת יהודית אמיתית. עבדתי  38 שנה מורה מחנכת בכיתות א' ב' בבי"ס בית יעקב בעיר. השתדלתי לתרום מעבר להוראה, וכשראיתי למשל שיש צורך בחוגים לבנות ביה"ס, הוספתי תפקיד נוסף: מרכזת חוגים בית ספריים. (אז, חידוש גדול!) אהבתי את ההוראה ואת תלמידותי, אבל פרשתי בפרישה מעט מוקדמת, ומכאן מתחיל הסיפור.

נקודת הזינוק:
הרגשתי חלל ריק, אין לי עשייה, אני לא מקרינה על אף אחד, מלבד במשפחה ב"ה, אף אחד לא נעזר בי, ואני מלאת מרץ ומוכנה לתת משלי לכלל. רוצה לשמוע שיעור טוב –אין, הרצאה -אין, ללמוד חוג בשעות הפנאי – אין. וכך הלאה..
בפתח תקווה אין לי מה ואיפה לחפש למלא מצברים ברוח טהורה, אז נסעתי לבני ברק ולפעמים גם לירושלים כדי למלא את החלל. אבל עדיין לא הרגשתי סיפוק. חשבתי על כל הנשים שבגילי או מבוגרות ממני: האם לא מגיע לנו חוויות רוחניות וגשמיות בעיר שלנו? על טהרת הקודש? ביוזמתי פניתי לנציגות החרדית בעיר ותשובתם היתה: צאי לדרך!! האמת, לא ידעתי מה הכיוון, מה עומד לפני, איך, מי, רק תפילה ולא יודעת על מה להתפלל. משמים, נחשפתי לפורום של האיגוד החרדי לתרבות ובהיותי מגששת בצעדי התחלה, חברות מקסימות מכל הארץ שלא הכרתי אותן, תמכו.. יעצו.. עזרו.. חזקו.. שיתפו.. ועדיין הכל גם היום, לאורך כל הדרך, אנחנו יחד, רכזות גמלאיות מהקבוצה זה מייעל את העבודה ומשבח את העשייה.
התחלתי עם 2 נשים, דודות שלי. בקשתי שתבואנה להרצאה. ובשבוע לאחר מכן המספר הוכפל וגדל לעשרות אחדות. רק מפה לאוזן, ללא כל פרסום, מתגבשת קבוצה איכותית שרוצה להאזין ולהשתתף. השתדלתי להביא תוכניות, מרצים/ות המוצלחים ביותר שיתאימו לרמת הנשים החשובות. מולי עמדה ועומדת מטרה: לתת לכל משתתפת הרגשה שאת חשובה לי, את חלק מהמשפחה שלנו, משפחת נשים פעילות. את מכבדת, ואנחנו מכבדות אותך.
הקבוצה מתגבשת ב"ה ומתרחבת, מאה נשים גימלאיות 🙁

נקודת המרחב:
לצערינו, אין לנו מקום פיזי לקיים את התוכניות. במרכז העיר שלנו, עד היום לא הוקם מבנה של מתנ"ס חרדי . ולכן נדדנו, ועדין נודדות, ממקום למקום. בעקשנות, בהתמדה, בנחישות. כשצר המקום, עוברים עם כל הקשיים שבכך מבית כנסת לאולם בית כנסת. אך לא מוותרות. זו התמודדות לא קלה ואפילו קשה. המקרן, המסך, הרמקול, מיחם, כלים ועוד פריטים נוספים לשימוש בקבוצה נמצאים בביתי, ובכל שבוע משנעת אותם הלוך וחזור. ובאולם? להזיז שולחנות, כורסאות, סטנדרים, ספרים. אין לי אב בית, ולא אדרוש זאת מאף אישה. נקיון האולם לפני ואחרי הפעילות – עלי. כולן מבינות איך נראה מקום צבורי. אבל ללא לאות, שום עיקוב לא יעצור בפני את הרצון והתשוקה להתמסר לפעילות. לא יאומן, איך חשתי את הידיים המסייעות משמים עם שליחים שונים שמגישים לי עזרה.
זכורה לי אפיזודה קטנה שבבוקר המפגש נאלצנו לעבור מקום. שילמתי לערבי שיעזור לי להעביר ריהוט כבד. הוא עשה זאת בכוון אחד ונעלם, ופתאום צץ לו אברך שזכה במצווה.  או ערב לפני הפעילות המרצה מודיע שאינו יכול להגיע.  הטלפון הבא שמגיע אלי, עוד לפני שהספקתי לחשוב מה ואיך אני עושה, הוא של תוכנית חדשה שפנויה למחר. השגחה פרטית בכל פעם. לנשים אני אומרת: זו הזכות והזכויות שלכן. גם בזמן הקורונה, התרכזנו בפינות שונות במרחב. פעם הסתתרנו מהחמה, ופעם מהגשם והצינה. גם המשטרה פיזרה, אבל הפעילות לא הופסקה.
פתחתי חוגים שונים לאורך ימות השבוע: התעמלות, אומנות, ציור, צריבה על עץ, להנאת הנשים. למרות שאין לנו מקום מתאים. מאלתרים, כל חוג במקום אחר. כיום ב"ה משתתפות כ – 70 נשים רק בחוגים!

נקודת האחוה:
בעצם, אין לי משרד, ולא מזכירה, לא גרפיקאית, ולא מנהלת חשבונות, רק אני זמינה לטל' 24 שעות ביממה. הכל אני עושה לבד מהבית. למדתי להשתמש בכל העזרים הטכנולוגיים ולנהל את המפעל שלי שהקב"ה עוזר לי באהבה רבה. נשות הקבוצה עוזרות בשמחה בארגון הכיבוד שמוגש. ב"ה כיום מונה משפחת 'אחוה' שקבלה את שמה ע"ש אחותי גב' חוה לבל  ע"ה ולעילוי נשמתה כ – 250  נשים. היחידה לחינוך חרדי בעיר מלווה אותנו בתמיכה כספית ובסיוע, ואני מודה ומוקירה להם טובה. כך יש באפשרותינו להנגיש לנשים פעילות מגוונת ובעלות סמלית. הפעילות הפכה לחלק מרכזי בהווי הנשים בעיר. הן מחכות להיפגש במדרשת בוקר- מושקעת בתוכניות ותכנים מרתקים. דאגתי ליצור קשר עם מחלקות שונות בעיריה: איכות הסביבה, בריאות, זה"ב, הגיל השלישי.. כך אני דואגת למשאבים נוספים ולחיבור הקהילה, תוך שמירה על תוכן טהור וצביון חרדי.
מה עוד בפעילות?
ערבי נשים, סיורים, ימי עיון, טיולים, נופשים, מסיבות לאורך לוח השנה, חלוקת שי, מערכת  טלפונית שהוקמה בתחילת הקורונה ומשמשת לשיעורים קבועים.  למשל כל יום חמישי – מענייני הפרשה – ממתק לשבת, וכן אחרי שבת מברכים. למעשה הקמתי מפעל שלא היה קיים בעיר לחוג החרדי שלנו. מפעל שנותן תוכן מגוון, טהור וזך. משפחת 'אחוה' נותנת הרגשת שייכות לכל חברה שבאה להשתתף איתנו. לפגוש חברות, ליצור  קשרי ידידות, דאגה, סיוע ואחריות זו לזו. אנחנו קבוצה שנהנית אחת מחברתה. מפרגנת, חושבת ומתחשבת. למדתי מהנשים איך לתת חוסן, איכות, יכולת להרגיש שכל אחת בקבוצה מרגישה שהיא מיוחדת,  מסייעת, בעלת ערך וחשיבות. וכולנו משפחה אחת גדולה.

נקודת השליחות:
למרות המון קשיים טכניים אני מרגישה שאני שליחת ציבור לקהל יעד של: העילית בחברה, נשים והגיל השלישי. שליחות התנדבותית זו שמקורה מהלב של אישה  יהודייה נותנת לי המון סיפוק,  שמחה, והרבה עשייה. בשביל חיוך, אושר ומילה טובה של אישה אחת שווה כל השקעה, זמן, וכח שבעולם.
מתפללת ומייחלת שיהיה לנו תנאים גשמיים על מנת שנוכל להרחיב את כל הפעילות לטובת והנאת הנשים החשובות. 

נקודת הסיום:
בהזדמנות זו מזמינה חברות נוספות מפה שעובדות עם נשים וגמלאיות להצטרף אלינו, קבוצת רכזות מקסימות מכמה ערים שעובדות בשיתוף פעולה מבורך ורציף ויוזמות מיפגשים משותפים של רכזות וכן של גמלאיות האהובים מאוד על הקהל. כך נוכל ללמוד זו מזו איך אפשר להעשיר את הקבוצה להיטיב עימה.
מאחלת שתהיה לנו שנה טובה, בריאות איתנה נחת ושמחה, ונראה ברכה רבה בעמלינו.