אנחנו אולי לא יודעים לומר אם יוצאים מהסגר או שבכלל אנחנו לקראת החמרה, מה שאנחנו כן יודעים לומר: למרחבים הקוליים יש מקום מרכזי בצריכת תרבות בקהילות של כולנו,
בתחילה השמשנו בהם כי היינו חייבים, אבל אם תסתכלו על נתוני ההאזנה שלכם תגלו שהם הרבה יותר משמעותיים ממה שאתם חושבים. זו הזדמנות לצלול פנימה להעמיק באיך משתמשים נכון בתוכן ולקבוע סטנדרט נאות לאופי ההשמעות שאנחנו מעניקים למאזינים שלנו.

בשלושת החודשים האחרונים למדנו טוב טוב את העולם הזה, אספנו עשרה אמנים מעולים, כאלה שאנחנו מאמינים ביכולת שלהם ליצור אמנות שהקהל אוהב ושבאותה המידה היצירה שלהם שומרת על סטנדרט של איכות.בנינו קורס שחקר את הדרך להשתמש נכון בפלטפורמה שהיא טלפון ואספנו כלים נכונים לבנית של תכניות למרחק הקולי. 

אז כמה דברים שחשוב לזכור: 
1. הכל בשירות התוכן!
אין תחליף לסיפור טוב, לבחירת המילים, למשמעות ומסר שעובר באופן מתוחכם ואינטלגנטי, רק כשהמילים שם אפשר להתחיל לעבוד. כל כך הרבה פרטים וחלקים מרכבים תכנית קולית טובה: דיקציה, הגיה, קצב דיבור, העוצמה  ואפילו המרחק מהמיקרופון.

2. התפאורה – נופים קוליים 
בדיוק כמו שהיא חשובה על הבמה, היא חשובה גם בתכנית קולית. הצלילים הם צבעים והמוסיקה היא החלל ועל היוצר "לעצב אותה" שתהיה מותאמת לאוירה, לתוכן ולמילים. הצלילים הם הרקע, התלבושות והאופי של ה"מופע".

3. טלפון לא בנוי לשדר מוסיקה מורכבת – הרמקול בטלפון הופך צלילים שמורכבים משכבות לצליל אחד – המשמעות היא שאם ננסה לשדר כמה צלילים (לדוגמא מוסיקה של כמה כלי נגינה ביחד – כל שיר מוכר בעצם) נשמע צליל צורם ולא ברור

4. רמקול טלפוני מעוותת קולות גבוהים – לכן לא נשתמשים בכלים כמו כינור, צלילים גבוהים של גטירה, צעקות של ילדים וכו'.

5. שידור בערוץ אחד – יש להקפיד על 'בידוד צלילי' ז"א קולות נפרדים.