אמנות בשירות הקהילה
אחת הפעילויות שמשכה את תשומת ליבנו, מתוך שלל פעילויות פורים ששלחתן ושיתפתן בהן, היתה מיזם "התחנות המחופשות": של מינהל בית וגן בירושלים.
המודעה עצמה הייתה מעניינת ומעוררת השראה, אבל למען האמת, לתוצאה מרשימה ואמנותית כל כך, לא ציפינו.
אז כדי שנוכל כולנו ללמוד מהמיזם, החל משלב גרעין המחשבה ועד לשלב הביצוע, בקשנו מחברתנו תמר ליהמן, הרכזת המדהימה שליוותה והובילה את המיזם, לספר לנו עליו ועל מה שמאחוריו.
קדימה, תמר, הבמה שלך:
טוב, אז נתחיל בזה שאני סתם אוהבת אמנות, מתחברת אליה ומנסה להכניס אותה מכל דלת אפשרית… מאמינה שהאמנות היא כלי חזק לעבודה, בכל גיל, ושאפשר להגיע איתה לעבודה שלא בקלות ניתן להשיג בדרכים אחרות.. בגדול יש לי חלום להפוך את האמנות למשהו בסיסי, כמו שיש בכל מינהל או מתנס שמכבד את עצמו מועדון ספורט, ואנשים מבינים היום שספורט הוא צורך בסיסי, כך החלום שלי להקים מועדון אמנות, ולהכניס את העבודה עם החומר, הצבע, הידיים ובעיקר- הלב והנשמה לכולם, כצורך חשוב ובסיסי לא פחות. (ומי שיכולה לעזור לי בזה בידע, קשרים, ועוד… מוזמנת 😊)
כחלק מנסיונותי להכניס אמנות לקהילה- אני בקשר קבוע עם שרה קבלה- תושבת השכונה, אמנית מדהימה, שמלבד המקצועיות שלה באמנות, יש לה תואר בטיפול באמנות, ואנחנו מנסות יחד טיפין טיפין להכניס פה ושם קורסי אמנות והרפייה לאמהות, מפגשי אמנות חד פעמיים לנערות, סדנאות מעניינות, ימי אמנות לילדים ועוד, וככה ביחד חולמות ומתכננות… כשבאחת מהשיחות הרבות שלנו, כשלושה שבועות לפני פורים היא זורקת לי במשפט אחד: "מה דעתך ש'נחפש' את התחנות בשכונה לפני פורים"? קראתי את המשפט, נדהמתי ו—מכאן הכל התחיל.
מכאן החל מרוץ מטורף (!) אחרי הזמן:
לחשב עלויות מדויקות לרעיון שנזרק באוויר, לתכנן את מראה התחנות, לקבל הצעות מחיר מספקים ולוודא שהחומרים קיימים במלאי, לגייס את התקציבים, להשיג אישורים מכל הגורמים הרלוונטיים, החל מרכזי הנוער- שיעבדו איתנו בשיתוף מלא וכלה באגף תושיה- לאשר את תליית מיצגי האמנות על התחנות…
וב"ה, כל מי שקרא את התכנית התלהב, כל מי ששמע עליה במרוץ הזה (ולא היה כמעט אגף או גוף שלא קיבל מאיתנו את הבקשה, בהתאם לחלק שהתאים לו להיות שותף, עד מכתב אישי לראש העיר ששרה קבלה- האמנית הבלתי נדלית- שלחה לו) ובס"ד, לאחר שבוע וחצי של: יהיה או לא יהיה?! נספיק או לא נספיק?! כשאני ושרה (ובעלה:) מתוך אמונה וביטחון מלא שבעז"ה יתקבלו האישורים והפרויקט ייצא לדרך- עובדות מבוקר עד ערב לתכנון התחנות, שרטוטים, השראות, שדרוגים – עד רמת גימור מושלם. ואכן, לאחר שבוע וחצי, פחות משבועיים מפורים- התקבלו האישורים.
אולי אכתוב כאן בשתי מילים, מה הרעיון של המיזם הזה "תחנות מחופשות".
שנה עברה עלינו מפורים שעבר, בו פרצה הקורונה לחיינו, ואיתה כל הנספחים וקשיי הבידוד, הסגרים, ביטןל לימודים, חוסר תעסוקה ועוד… שהשפיעו כמעט על כל בית ומשפחה, וכידוע- השפעה רבה ביותר היתה על כל בני הנוער, שללא תעסוקה ומסגרת מסודרת וקבועה במשך השנה שחלפה- הקושי להחזיק מעמד ולהישאר מחוברים- גבר, ואיתו השלכות של האצת נשירה, הרבה הידרדרות והתנתקות מהמשפחה ומהקהילה.
ומתוך הבנה כי בני הנוער זקוקים לפעילות שתיתן להם סיפוק אמיתי, תעסוקה לשעות הפנאי ולתחושת ערך- שינסנו מותניים והרבה חשיבה איך נוכל לגייס את הנוער להיות שותף בפרויקט למען הקהילה, ויאפשר לו לחוות ערך וחיבור ותחושת שייכות ומשמעות.
כשחג הפורים שעמד בפתח, ואיתו שחרור הרסן שנפרץ מידי שנה בתקופה הזו אצל בני הנוער- הרגשנו שזו החובה וההזדמנות לרתום ולהעסיק אותם בחלופות בעלות ערך, במענה אטרקטיבי שיתרום גם להם וגם לשאר תושבי השכונה – שצמאים להרגיש קצת חג, אווירה ושמחת פורים…
התחנות המחופשות היו מענה מושלם! העיצוב של התחנות נעשו ע"י קבוצות של נערות, בהובלה ובליווי צמוד של שרה ובשיתוף של רכזות הנוער ורכזת הקליטה (שגייסה גם קבוצה של נערות עולות מצרפת) כשבגמר היצירה, לאחר תליית המיצגים בתחנות האוטובוס בכל רחבי השכונה- פרסמנו אותם לכלל התושבים- כעמדות אווירה וצילומי תחפושות ברקעים השונים.
העבודה היתה מדהימה!
הנערות (ואני מוכרחה לציין שאני בעצמי לא הייתי בקשר צמוד עם הנערות עצמן, את רוב העבודה ניהלתי מרחוק- מהבית) כל כך התחברו, וכל כך השתלבו, ואפילו מהפן החינוכי- ראינו איך במקום להיות מעורבות בכל מיני אירועים פחות נעימים שהתרחשו בשכונה באותה תקופה- הן היו עסוקות איתנו, בחוויה הרב חושית הזו (כן, דאגנו להרבה מעטפת משלימה מלבד היצירה: מוזיקת רקע, ריקודים תוך כדי, כיבוד מפנק והרבה הרבה חיבוק, חיזוק והערכה..)
והתגובות שקיבלנו מהן, מהוריהן, מהרכזות והמטפלות וכל מי שהיה שותף חיזקו אותנו כמה הן נתרמו, וכמה זה חיבר אותן לקהילה, לעשייה חיובית, איך הן קיבלו משובים מכל מקום, והרגישו 'גאווה כזאת' שיתפה אחת המשתתפות, 'שפתאום אנשים הולכים ברחוב ורואים את מה שאני עשיתי!'
איך אמרה לנו השבוע אמא של אחת הנערות: סוף סוף הילדה שלי חייכה במשך שבועיים, היה לה סיפוק אמיתי וראיתי שהחיוך שלה נובע ממקום פנימי שטוב לה!
ועוד פידבק שקיבלנו במהלך הפעילות: "כש-X קיבלה שפע מחמאות על תפקודה היעיל מעל ומעבר- היא לא ידעה איך להתמודד איתן, היא ממש והתרגשה. וכשנרגעה מעט הסבירה שזו פעם ראשונה שהיא מקבלת מחמאות כנות ומפרגנות כל כך, אז היא לא כל-כך יודעת איך 'לאכול' אותן…" בעיני תגובה אחת כזו שווה פרויקט שלםגם התושבים היו נלהבים מהחגיגיות שהשכונה לבשה פתאום, אמהות וילדים, צערים ומבוגרים, שעמדו וחייכו ועברו מתחנה לתחנה לראות, להנות, להצטלם. בסיור שערכנו ביום התלייה, אדם מבוגר שעבר ברחוב בזמן תליית הרקעים חייך ושאל: מה, באתם לעשות לנו שמח? איזה יופי! והמרגש ביותר היה המכתב שנתלה לאחר הפורים על התחנות.
וכך, מתכנית שפותחה כמענה יצירתי יוצא דופן לנתוני מצב הקורונה, אנחנו מרגישות שפתחנו דלת לעבודה קהילתית פורצת דרך, ועם ההצלחה וכל הפידבקים שהתקבלו הן מתושבי השכונה, שהתרגשו מהתוצרים ומהאווירה שיצרנו עבורם ברחובות, הן מהנערות שהובילו את הפרויקט והן מבני משפחותיהם ששיתפו ועדיין(!) מספרים עד כמה העשייה הזו תרמה לבנותיהן- אנחנו רואות לנכון להשקיע מחשבה רבה איך להכניס מיזמים נוספים בסגנון הזה לפעילות שוטפת, וכמובן, להמשיך עם התחנות מחופשות, בעז"ה, מידי שנה לקראת הפורים.
מילה משלנו:
אמנות היא ערך חשוב המכיל בתוכו אוסף של תפיסות וערכים המגדירים ומובילים אותנו.
רובם ככולם יש בהם כדי לתרום להתפתחות של הקהילה, לחיזוק הזהות ולהבניית ערך.
מרחבי היצירה בעולם שלנו מתפתחים מאוד בשנים האחרונות יותר אמניות ואמנים מחחדים ומשתדרגים את היכולות המקצועיות שלהם בכל התחומים: מוסיקה, תאטרון ואמנות פלסטית וכו'
אמנים צריכים מקום להשתהות בו ומרחב ליצור בו, וכדי לצמוח הם צריכים אתכן.
התמורה תהיה מיידית: תוצאה מפוארת של אמנות חזקה ומחוברת שמדברת בשפת הקהילה, שמחברת בין אנשים, שמעניקה ערך וזהות ושייכות שחשובים כל כך בימים האלה.
זה הזמן שלכן, כרכזות הקהילה לחבר בין המרחבים הקהילתיים למרחבים היוצרים. לתת לאמנים הזדמנות לעצב את עולמות התוכן ולצבוע לנגן אותם, להפוך אותם עמוקים יותר ומשפיעים יותר.
זהו את האמנים האלה סביבכם, בעלי המוטיבציה הקהילתית שכבר עשו דרך מיקצועית ולומדת כדי ליצור באופן נאות יותר, תנו להם הזדמנות לדבר בשפת האמנות, זה עושה פלאים!
