חמישי נעים לכולנו!

אנחנו סוגרים שבועיים של סגר. ומתחילים את סבב ב' לעשרה ימים נוספים לפחות..
מה שלומכן?
עובדות או בחל"ת?
ואולי עובדות, כלומר מתנדבות, מהחל"ת?
עסוקות ביצירת מענים קהילתיים למשפחות שלכן?
כמו בכל ה(כמעט) שנה האחרונה, הקורונה גונבת את ההצגה, ושואבת את כל תשומת הלב שלנו.
אז גם היום, נקפוץ לביקור באחת הנקודות על המפה הקבוצתית שלנו. ונשים דגש לכל מה שקורה (או שלא) בקורונה, ומה הוא מלמד אותנו על תפקידנו גם בשיגרה.

מוזמנות להצטרף אלינו לביקור בביתר עילית. כן, היא אדומה. אדומה בוהקת.
מה שהופך את הביקור הזה למרתק עוד יותר.
איך מתמודדת ביתר עילית עם המצב? מדריכה אותנו בסיור המיוחד הזה ציפי זלצמן, חברתנו הותיקה.
אז קדימה, מעיל, מטריה ומסיכה ו.. יצאנו!
ציפי, תודה שאת מארחת אותנו היום. לפני שנדבר על העיר ועל העשייה שלכם,

ספרי לנו קצת על עצמך ועל משפחתך.
אני בת 46 יש לי ברוך ד', בעל יקר  בת נשואה, שני בחורים. ונכד מהמם. אנחנו שייכים לקהילת פינסק קרלין – שבית הכנסת שלה ממוקם מול ביתנו מעבר לכביש. המקום שבית הכנסת תופס בחיי הבנים שלנו, הוא כל כך מקיף והומה מה שנתן לי להביא את עצמי למסקנה שה'מרכז הקהילתי של הבנים שלנו', כחברה, הוא בית הכנסת! בצורה העוצמתית והמקיפה ביותר. כל המדדים של קהילתיות: משמעותיות, שייכות, מחויבות, תופסים שם בעוצמות אדירות וזורמות בדם ובעורקים.  יש להניח שהמבנה הזה של קבוצה חברתית סביב בית כנסת והווי שיש לו מסורת של דורות על גבי דורות הוא עמוק מני ים ומשם עוצמתו החברתית האדירה. וכמובן אני מתייחסת רק להיבט החברתי ולא נכנסת לחיי הקדושה והרוח.
אכן. אני מאמינה שמרכז קהילתי כאישו חברתי צריך להציב לו את המודל הזה מול העיניים.

מהו הכובע הרשמי שלך?

אני פועלת כאחראית על תחום קליטה בקהילה וכן פרוייקטים חברתיים חינוכיים וקהילתיים –  ככל שמזדמנים לנו הקולות הקוראים הממשלתיים: משרד התרבות, משרד הקליטה, המשרד לפיתוח הפריפריה, משרד המדע.
לפני כ 15 שנה נפתח הניצן שבו משרדי ממשלה מעבירים את שרביט העשייה החברתית לרשויות בתחום החברתי הקהילתי. באופן ספציפי לאוכלוסייה החרדית ולדעתי כגישה באופן כללי – רואים בנו האנשים מתוך השטח,  אלה היכולים להביא את המענה היותר מדוייק לתושבים שלנו בהתאם לרציונאל  המוגדר על ידי כל משרד. אני עובדת אגף תרבות של העירייה, בביתר בחרה הרשות שלנו לפתוח שלוחה של החברה למתנסי"ם,   ולמזג את הכוחות יחדיו: צוות אגף תרבות וצוות המתנ"ס הינו גוף שעובד כגוף אחד ומנסח לו יחד את מטרות ויעדי העבודה של הגוף הזה ששמו 'מרכז קהילתי'.
יו"ר המרכז הקהילתי הוא ראש העיר – וחלק משמעותי מחברי ההנהלה הם עובדי עירייה. אני מגישה ומפעילה קולות קוראים רשותייים בתוך המרכז הקהילתי @ עירייה. והמיזוג לדעתי עובד מצויין.

ספרי לנו על המשאבים הפיזיים שעומדים לרשותם לטובת פעילות

שני מבנים קיימים – מרכז קהילתי מרכזי ושלוחת מתנ"ס קטנה  בגבעה ב'.
שתי ספריות גדולות – אחת בגבעה א' ואחת בב'.  
ושני מבני אודטוריום לאירועים גדולים.  אחד מבינהם כולל חדרי ספח שבהם מופעל מרכז אוריינות דיגיטלית.
כמו שהבנתם מהזווית שלי אין פה עניין של יחסים עם הרשות אלה אנחנו גוף אחד, לא בטוח שכולם יסכימו  עם ההגדרה אבל אני פה מציגה את הפרספקטיבה האישית שלי. אני ברשות משהו כמו 20 שנה, באותו ' אגף גג', תרבות וחברה –מטבע הדברים ים הנושאים הפתוח בתחום מאפשר תזוזות שינויים וגיוונים ללא הרף.

עוד בקושי התחלנו לדבר, וכבר קל להתרשם מההבנה המקצועית המעמיקה שלך. איך ומתי הגעת לתחום?

התחלתי אי שם לפני כעשרים ומשהו שנה כמורה לציור במסגרת חוגי אגף תרבות, בזמנו, מערכת החוגים הייתה נתח מרכזי מאד בעשיה של האגף לצד אירועים שהתקיימו בראשי חודשים. בשלב כלשהו הצעתי את עצמי כממלאת מקום לאחת הרכזות שיצאה לחופשת לידה ומשם הכל התחיל. היו ציוני דרך לאורך התקופות בהם עברתי מתחום לתחום ובהם הרחבתי תחומים.  באופן פורמלי הגדרות התפקיד לא עברו ניסוחים מחדש אני הייתי צריכה לעשות אותם לעצמי עם ההתרחבות והשינויים שקרו . היום בגילי ובמבט אחורה,  אם הייתי צריכה לעשות בחירת תחום מקצועי וודאי לי שהייתי בוחרת את התחום  החברתי בהסתעפות כלשהי שלו. אני מאמינה גדולה בעשייה לחזקים – שמשמעו – עשייה בה בא לידי ביטוי הצד החזק שבאדם. אם כגישה חינוכית, אפשר לבוא ולזהות את הצד החלש והחסר ולמקד בו את המענה כדי להביא את האדם אל השלמות. 
דעתי היא – התמקדות במקום החזק שבאדם! – המקום ממנו הוא נותן תורם ויכול להנהיג. כל החולשות נמוגות אז או הופכות הרבה הרבה פחות משמעותיות בתוך המכלול הזה ששמו 'אדם' במודל זה אפעיל קבוצות של מנהיגות בכל תחום שהוא ובכל מודל שהוא. זה הכיוון והיעד בכל פעולה. מישור העשייה שלי נותן לי הזדמנות להטביע את החותמת הזו בחברה ועל כך אני מודה לד'.
בחג הסוכות, כדוגמא, אני מעלה במת מופעים מקיפה של זמר ושירה – הכיוון שלי  לגבש פורום של נערות חובבות זמר – ולתת להם! להוביל ולארוג את 'פסטיבל הזמר'.        

קורונה.. חתיכת הסטוריה שעומדת לסגור שנה. את עוד זוכרת איך הכל התחיל?

אני מעלה בזיכרוני את ישיבת העבודה הראשונה שעשינו בה ישבנו צפופים בחדר בו היינו רגילים לשבת, עלו החדשות שעוד לא ממש נתפסו בתודעתנו.
רק זכור לי שדגדג לי אז בקצה גרוני שיעול שרצה לצאת – ובתחושת בטן עמוקה הבנתי שמעתה אם תשתעל אתה תהפוך 'חשוד'…
'עולם הפוך ראיתי'  הכול היה נשמע כזמני – תנו לעניין לעבור – ורק נחזור לשגרה. 
בהסתכלות אחורה קשה להאמין שלמעשה היינו צריכים להתכונן לשנה שכזו ומי יודע כמה עוד לפנינו ומה במתכונת יישאר לאיזה זמן בלתי ידוע. בזמן אמת הייתי עם מערכת של תוכניות בשלבי הגשה כאלה ואחרים למשרדי ממשלה. ועם כפיפות להפעיל אותם בהתאם לנהלים שכלל לא התגמשו עם האפשרויות הקוויות שלנו.
עברתי מסע של הסברה לשותפים שלנו מהעבר השני, בו נצרכתי להבהיר להם מי אנחנו הקהילה המתנזרת מרשת מקוונת, וכיצד סף הגירוי הלא מקולקל שלנו מאפשר לנו להנות גם מתוכניות קוליות בטלפון בלבד. חלקם שיתפו פעולה ולחלקם ארך זמן רב להפנים את הדברים ואני מקווה שבשנת הכספים הנוכחית הם יועילו לפתוח את עצמם לאופציות אילו.

מרפרוף על העשייה שלכם בקורונה, נראה שיש לכם קו פעיל ומתוחזק. מה יש לך לומר עליו?

אני מוכרחה לומר בכנות שאני לא מתחברת כלל לתחלופה הטלפונית, מהות המקום החברתי שלנו נתפס בעיני על טוהר הממשק החברתי הפיזי ולא שום דבר אחר. ועדיין יושבת ומחכה שמחר הכול יפתח ונחזור לחיים הרגילים.
כן. הפעלתי מענים טלפוניים וחבירה מרחוק אבל בהיסוס ולא בנחת רבה.

מיזמים אחרים, שאינם טלפוניים, ותרצי לשתף אותנו בהם?

במסגרת הפעילות לעולים פתחתי שרות חדש שנקרא 'מלווה עולים' הפעילות הייתה ככל הנראה נפתחת גם ללא הקורונה – כי לאחר 3 שנים של ניסיונות לקדם אותה היא הגיע לקו הסיום בדיוק בתוך הקורונה. אבל היא הייתה הכי במקום שאפשר לדמיין. בשירות זה – שתי 'מלוות עולים' דוברות שפות דומיננטיות בעיר: (רוסית ואנגלית) נמצאות פה כדי לתת יד אישית מלווה לעולים חדשים באשר הם.  המלווים מהווים אנשי קשר ומקשרים בין העולה לבין כל המערכות המקיפות את חיינו: חינוך, רווחה, שיכון, קליטה, שפה חברה ועוד ועוד. בפועל עלו עניינים רבים שקשורים לתמיכה בתקופה ובהנחיות המשתנות שהיא יצרה.  כולל מענים לימודיים תומכים שהפכו עתה להיות רלוונטיים מתמיד.
תקציב, כמו שצינתי אני באופן גורף עובדת עם תקציבים חיצוניים – התוכנית הזו היא קול קורא של משרד הקליטה – ותמיכה שלו. יחד איתה נפתחו לי זה עתה שתי הזדמנויות שללא כוונה מראש נותנים השלמה טובה למענה:  
אולפן שפה בתוך העיר ותוכנית פל"א – תגבור לימודי לילדים עולים. כל  אחד מהם הוא פרוייקט בפני עצמו כמובן