המעבר מהפורמלי אל הלא פורמלי הוא מאתגר, מעניין, מרחיב אופקים ומאפשר עשייה מגוונת ופורייה מאוד. מאמינה שיש כאן נוספות שעשו את המעבר הזה, משום שרבות מאיתנו גדלו על תעודת הוראה ועל מסלול ברור של הוראה או גננות. אני, אגב, חושבת שזו ברכה שרכזות ומנהלות בתפקידי קהילה וחינוך בלתי פורמלי מגיעים משדה החינוך הפורמלי,  משום שהכלים שהם מביאים איתם ותפיסת התפקיד הרואה בו חשיבות חינוכית בעיצוב הילדים / הנוער- משפיעה עליו ללא ספק.
אני בתפקיד זה כבר 13 שנה ברוך השם, ולמרות שזה לא מעט, בחוויה שלי התפקיד והתכניות בתזוזוה ובשינוי ובהתפתחות ללא הפסקה. כר העשייה שלנו כל כך פורה וכל כך רחב, שהאפשרויות הן הכי קרוב לאינסופיות.

נקודת ביניים

אוסיף בסוגריים, שמעבר לתפקידי זה, אני מנהלת את סמינר "שיויתי".
זהו סמינר שמיועד לבוגרות תיכונים חרדיות מטובי הסמינרים ברחבי הארץ, שמבקשות להעמיק במשך שנה בעולמה של היהדות, בהשקפה ובכתובים. שנה משמעותית מאוד לחיים!

נקודת זכות

אני משתדלת בכל שנה לפתח קשר ולהעמיק יחסים עם משרד ממשלתי אחר, מתוך מטרה ללמוד אותו, להכיר את האפשרויות ולקיים איתו שת"פים (כלומר תקציבים ומשאבים נוספים). העבודה עם משרדי ממשלה מאתגרת  מאוד. ואני בטוחה שגם אתן חוות את האתגר הזה.
מצד אחד, אנחנו חרדים, ויש לנו זהות משלנו, ואני מתעקשת תמיד שלא לפגוע בה או לשנות כהוא זה, בכדי שאוכל לקחת חלק במיזם כזה או אחר וליהנות מתקציב זה או אחר. איך אמרו בבחירות בירושלים? בזכות ולא בחסד. אז כן, מגיע לנו בזכות. אנחנו אזרחים במדינה הזו וראויים ליהנות ממה שנהנות רשויות אחרות. לפעמים נדרשות התאמות, כותרות גמישות, כיפופי כוונות קליפ או כל שינוי אחר שיגרום לנו להיות מסוגלים לקחת חלק בתכניות ובקולות הקוראים. משמח אותי כשאני מצליחה להביא משרדי ממשלה ופקידים בכירים לראות שעמידה על עקרונות חינוכיים ושמירה על זהות מתבדלת לא פוגעת ביכולת שלנו להפעיל תכניות מקצועיות ומצליחות. הפעילות שלנו לא פחות טובה, לפעמים אולי יותר.
וזה מסר חשוב, שכולנו שותפות בהעברה שלו. כל אחת במקום מושבה היא.

הנקודה המרכזית

אצלנו בקרית יערים אין מתנ"ס מסודר. או לפחות לא היה.. במהלך השנים הקמנו פה מרכז קהילתי מדהים שנותן מענה לכל המשפחה. 
המרכז התקרא בעבר "פסיפס", ולאחרונה ממש, אחרי השיפוצים שערכנו בו, הוחלף שמו ל"בית יערים".
בית יערים הוא הבית השני שלי.
ובשאיפה ובחזון שלי: שיהיה בית שני לכל תושב.
קרית יערים נמצאת בגדילה ובהתפתחות ובתוספת בנייה מואצת. לצד האוכלוסיה האנגלו סקסית הותיקה של היישוב, ישנן משפחות רבות מאוד צעירות וגם ישראליות. מה שאומר, ילדים קטנים שזקוקים לשירותים שלנו. ואנחנו שם בשבילם.

נקודת עצירה, או שלא?!

קורונה? איך לא.
אי אפשר לדבר על עשייה ולא להתייחס אליה.
אני ארצה לומר משהו קצת אחר ממה שאומרים בדרך כלל בהקשר אליה. נראה לי שבסמוך להתפרצותה של הקורונה, היתה לי מין תחושת מיצוי ושעמום בתפקיד. כביכול דברים פעלו כסדרם ונסעו על המסלול.. ואז באה בסערה הקורונה, וטרפה את הקלפים. בבת אחת נדרשנו לחשיבה יצירתית, לעשייה מחוץ לקופסה, ליצירת יש מאין ממש.. מבחינתי, כשאני בוחנת אחורה את הפעילות שלנו בתקופה הארוכה הזו, אני מתמלאת סיפוק ושמחה. העובדה שאנחנו כיישובים חרדיים מצליחים לפעול בלי להשתמש בטכנולוגיה ובדיגיטל, זו הצלחה גדולה ותעודת כבוד לערכים שלנו. גם החינוכיים וגם הקהילתיים. כי בינינו, קשה הרבה יותר ליצור פעילות בקו טלפון או/ו בערכות פיזיות שמגיעות לבתים, או כל יוזמה קהילתית אחרת, מאשר להפעיל מופע בזום או ביו טיוב. לא פעם ולא פעמיים במהלך התקופה הזו מצאתי את עצמי מסתובבת ברחובות, מעבירה ערכות ומארזים מפה לשם, מחלקת מיני מתיקה במוקדים, מפעילה ומעודדת מתנדבים, מצלמת מרפסות מקושטות…. מוכר לכן, נכון?

נקודת סיום

לסיום, אשמח לשתף אתכן בשני משפטים שתלויים לי תדיר מעל הכסא במשרד והם נר לרגלי:

במקום שנגמר השכל, שם מתחילה האמונה…
לפעמים מכינים אירוע בקפידה, ודברים לא קורים כפי שתכננו ורצינו. זה הזמן לזכור שיש מנהיג לבירה ושהוא רצה אחרת. בתפקידים מהסוג שלנו, כמה חשוב לזכור..

מעשה גדול נמדד בפרטים הקטנים
באירועים הכי גדולים אני משקיעה עד לפרט הקטן ביותר. לפעמים, הוא יוצר את ההבדל בין אירוע להאירוע. מאושרת להיות חלק מקבוצת ההון האנושי המיוחדת הזאת, ומאחלת לכולנו הצלחה רבה תמיד!

שושי