היום המפה שלנו נודדת אל רחובות. אמרתם רחובות? אמרתם מתנ"ס מהות.
כולנו זוכרות לטוב את אורלי גרוסבוים, מנהלת המתנ"ס, שהייתה איתנו כאן בקבוצה החל מהיום הראשון להקמתו.
אורלי עזבה את התפקיד לפני כשנה, ומי שמחליפה אותה היום היא תהילה דוד.
בחרנו לפגוש את תהילה ולקיים איתה ראיון עומק, שיכיר לנו אותה קצת יותר טוב, וישתף אותנו בחוויות הקורונה שלה.
אז איך זה להיכנס לניהול של מקום חדש ולפגוש ככה במיידי את הקורונה?
שלום לך תהילה.
לפני שנדבר על המתנ"ס, על רחובות ועל התפקיד החשוב שאת ממלאת. ספרי לנו קצת על עצמך.
שמי תהילה דוד (עובד), בת 35, אם לשניים. בעלת תואר ראשון בניהול מערכות חינוך ותואר שני בממשל ומדיניות עם התמחות לביקורת פנים. בעברי עבדתי בחינוך, לאחר מכן הייתי שותפה בפתיחה וריכוז הקמפוס החרדי באוניברסיטת בר אילן לנשים.
לפני כשנה זכיתי להיכנס לנעליה הגדולות של אורלי גרוסבוים היקרה, שייסדה את המרכז הנוכחי לפני כ11 שנים במסירות נפש עצומה. אוהבת לחלום ולהגשים. לנסות וליזום ממשקים ושיתופי פעולה.
ועכשיו על מתנ"ס מהות אותו את מנהלת.
מתנ"ס מהות הוא שלוחה של רשת חוויות, רשת המתנ"סים המקומית ברחובות, המשתייכת גם לחברה למתנ"סים. הרשת מפעילה 5 מתנ"סים מרכזיים, ועוד שתי שלוחות. כל שלוחה נקראת בשם שונה: חוויות שוויץ, חוויות מדע.. השלוחה החרדית אותה אני מנהלת נקראת חוויות מהות. כמה מתאים שלשלוחה חרדית יינתן שם שהוא מהותי ומסמל ערכים שהם מעבר לפנאי ותרבות..
הרקורד המקצועי שלך מרשים ומגוון. את מסקרנת אותנו, איך בעצם התגלגלת לתפקיד הנוכחי?
בארבע שנים האחרונות התנדבתי בפורום נשים חרדי מטעם מרכז הגישור עיריית רחובות, ובמקביל התמניתי לחברת דירקטוריון בחברה העירונית. שנים אילו חשפו אותי לפעילות המיוחדת של אורלי גרוסבוים. כחלק מתפקידי כחברת דריקטוריון חרדית הייתה לי השפעה על גורמי מפתח בעיריה ויצרתי חיבור בין המרכז אליהם. כך יכולנו לפעמים ליצור ממשקים ולסייע תקציבית עבור האוכלוסייה החרדית שאותו המרכז שלנו מייצג. הפעילות הזו יצרה חיבור שלי למרכז, והרבה הערכה לתפקיד ולשליחות הגדולה כשגרירה של הציבור החרדי. כשאורלי הודיעה על סיום תפקידה, היה לי הזכות לגשת למכרז. ואני שמחה על שזכיתי.
ספרי לנו קצת על הפעילות של מתנ"ס מהות בשיגרה.
מי בכלל זוכר מה היא שגרה? שגרת הקורונה השתלטה עלינו כליל..
במהות ישנה פעילות מגוונת ועשירה בזמני שגרה, שנקווה ויחזרו בהקדם בעז"ה. מועדון גמלאיות ומועדון גיל הזהב, מרכז עוצמה, חוגי ילדים נוער ונשים, סדנאות לאורך השנה, וממש לפני הקורונה פתחנו גם מרכז עצמה לילדי החיידרים- שיעורי ספורט.
ומה קורה אצלכם עכשיו, בתקופת הקורונה?
הפעילות הרגילה כמעט ואינה מתקיימת, בגלל שההנחיות אינן מאפשרות. מועדון גיל הזהב פעיל, וזה משמח. לדעתי, דווקא העובדה שהמועדון שלהן פעיל, והן יוצאות מהבית באופן קבוע, מאפשר להן לשמור על עצמן ולהימנע מחשיפה מיותרת לאנשים ולסיכון בהידבקות. כשיש מענה חברתי מסודר, שפועל במתכונת שמורה ככל שניתן, הצרכים שלהן מתמלאים, ופחות קריטי להן לייצר מפגשים חברתיים נוספים שיסכנו אותן. גם מרכז הפעילות שלנו לילדי צמי"ד נפתח ממש בתקופה זו. מדובר במיזם שממומן באמצעות ביטוח לאומי, ומאפשר פעילות חברתית ופנאי לילדים עם צרכים מיוחדים. הפעילות כוללת סדנאות אמנות, שיעורי ספורט, ופעילות חברתית מעצימה ומגבשת. מדובר בילדים שלומדים במוסדות שונים, חלקם משולבים בבתי ספר רגילים, והמרכז הוא המקום בו הם חווים קבוצת שווים, ומרגישים שייכים ומשמעותיים.
וזה כידוע, תפקידנו כמרכז קהילה. לתת תחושת שייכות ומשמעות.
שוב, ממש כמו במועדון גיל הזהב, הידיעה שבתקופה מורכבת שכזו אנחנו מצליחים לתת מענה לילדים הללו, מאוד משמחת אותי. וכשמדברים על הילדים, כמובן שגם ההורים הם חלק מהסיפור. מי שפועלת בעיר מעורבת, יודעת עד כמה מאתגר לדאוג לציבור החרדי. כשאתה מיעוט, אתה נדרש להילחם כדי לקבל את החלק שלך. ואנחנו, הציבור החרדי ברחובות, למוד מלחמות כאלו. הורים אמרו לי בדמעות, שזו הפעם הראשונה בה הם מוזמנים לפעילות, בלא שהם נאבקו עליה. זה מקום בו אני מסמנת לי V ראשון..
דבר נוסף שהרמתי ממש לאחרונה, זה שת"פ עם מחלקת הרווחה. סטודנטיות חרדיות לעבודה סוציאלית יתחילו לקבל פניות ולקיים פגישות עם תושבים חרדים אצלנו במרכז. כמובן ללא עלות. זו יוזמה חשובה לשני הצדדים, הסטודנטיות והתושבים. ומקווה שיביא איתו התפתחויות נוספות במרחב הרווחה. שוב, גם ברווחה, לא ברור מאליו שציבור חרדי מקבל מענה..
מה עם תרבות?
זו הנקודה הכואבת. מאוד כואבת. לצערי הרב, כל העובדים של המרכז שלי בחל"ת. כהחלטה, רשת חוויות אינה מאפשרת קיום פעילות קהילתית ותרבותית, גם לא כשמדובר בפעילות ללא תשלום! מה שבעצם חוסם איתי מלפעול בתחום הזה. הדבר היחיד שכן הצלחתי לעשות, הוא כשהעירייה רכשה משחקים (תריגאון) וביקשה ממני להפיץ לכל תושבי העיר מהקהילה החרדית. מכיוון שאין לי כרגע עובדים, הילדים שלי ואני התגייסנו למשימה. הדבקנו מדבקות עם חסות של העירייה (אפילו לא שלנו כרשת חוויות ומתנס מהות..) וסייענו בחלוקה לציבור החרדי בעיר.
לא פשוט אצלכם ברחובות..
מעבר למה שמאפשרים או לא מאפשרים לך לעשות,
מה את עצמך חושבת על תפקידו של המרכז הקהילתי / המתנ"ס בתקופת קורונה?
בתקופה מיוחדת ומאתגרת זו אני חושבת שהתפקיד המרכזי שלנו הוא להיות קשובים לצרכים של הקהילה, שהם לעיתים שונים ואחרים מאלו שאנחנו מורגלים בהם. אם בזמן שיגרה, אנחנו נסחפים בקלות לפעילות הסטנדרטית של חוגים, מופעים וכדומה, ומורגלים לסמן V על עשייה מוצלחת, וכמובן גם לקבל מלוא חופניים הערכה ותודה. אז בקורונה, העשייה הקהילתית עשויה להיות שקטה ודיסקרטית, והרבה פחות מרשימה ומורגשת בחוץ. המאמצים גדולים יותר, והתוצאות לכאורה מצומצמות עוד יותר. וזה לא פשוט. במצב כזה, נראה לי שכולנו זקוקות לחיזוק ולתזכורת לגבי מה התפקיד שלנו, למה אנחנו פה, מה נדרש מאיתנו בימים כאלו, ואיך נוכל לתת לקהילה חוסן ומשמעות, למרות ועל אף כל ההגבלות. ויש המון כאלו..
תודה, תהילה. מרתק איתך, ואנחנו כבר ממתינות להזדמנות לפגוש אותך פנים אל פנים…
לסיום, תרצי לשתף אותנו בתכניות העתידיות שלך למתנ"ס מהות? כאלו שתוכלי לקדם ולפתח בעידן הפוסט קורונה?
אם מדברים על חלומות, אז השמיים הם הגבול.. השאיפה שלי היא להמשיך לפתח מיזמים ותכניות עבור הציבור החרדי בעיר. להצליח לתת מענים שיצמצמו את הפערים בין הציבור הכללי לחרדי. כרגע על הפרק הקמה של מרכז גיל רך ממוסד, שהמשחקייה החדשה שלנו היא הנדבך הראשון שלו, וכן מועדון לנוער חרדי, כשהכוונה היא לשים את הפוקוס דווקא על הנוער הנורמטיבי. בני ישיבות ותלמידות תיכונים שראויים לפעילות פנאי והעצמה מגוונת.
כולי תפילה לעשות את עבודתי נאמנה כלפי בורא עולם ולהיות שגרירה טובה מול הגורמים השונים בעיר.
שמחה להיות כאן בקבוצה, ומאחלת לכולנו עשייה ברוכה והרבה הצלחה.
